החלטה בתיק בש"א 7291/07

1.         המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של
4,615,384ש"ח, מכוח חתימתו על כתב ערבות והתחייבות לשיפוי שנמסרו לה, ביחס להלוואה בסכום של 5 מליון ש"ח שנתנה המשיבה לחברת חפציבה בניה פיתוח והשקעות בע"מ (להלן: חפציבה), על פי הסכם מיום 10.4.07 (להלן: הסכם ההלוואה). על פי האמור בכתב התביעה, חפציבה לא עמדה בהתחייבותה לפרוע את ההלוואה (נפרעו אך שני השיעורים הראשונים), ובכך הפרה את הסכם ההלוואה הפרה יסודית. בנסיבות אלה, רשאית המשיבה להעמיד את מלוא יתרת חוב ההלוואה לפרעון מיידי. המבקש, שהוא בעל השליטה ומנהל בחפציבה, ערב לפרעון ההלוואה. המשיבה דרשה מן המבקש לפרוע את ההלוואה, אך הוא נמנע מלעשות כן. וזה לשונו של " כתב ערבות והתחייבות לשיפוי" שנחתם על ידי המבקש ביום 10.4.07:

"אני הח"מ, מרדכי יונה... בעל מניות בחפציבה בניה פיתוח והשקעות בע"מ, ח.פ. 3-075590-51 (להלן: 'חפציבה'), ערב באופן אישי בערבות מוחלטת ובלתי חוזרת לפרעון ההלוואה של חפציבה כלפי סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ.

ידוע לי כי בהסכמתה להתקשר עם חפציבה בהסכם מיום 10.4.2007, הסתמכה סופרגז על ערבותי זו ועל הצהרתי כי הנני משמש כבעל מניות בחפציבה.

הנני מוותר בזה ויתור מוחלט ובלתי חוזר על הזכות לדרישה מוקדמת מכוח סעיף 8 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: 'חוק הערבות'), וכל זכות אחרת מכוח סעיפים 5 ו-6 לחוק הערבות וכן על כל טענת קיזוז, שיכול והיתה עומדת לאחר או לאחרים כנגדכם".

2.         המבקש הגיש בקשה לרשות להתגונן על יסוד טענות ההגנה הבאות: האחת, ההסכם עליו נסמכת התביעה הוא חוזה פסול לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, בהיותו "הסדר כובל" כמשמעו בסעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. בהקשר זה נטען, כי המשיבה היתה שותפה לקרטל שנערך בין חברות הגז הגדולות, אשר חילקו ביניהן את שוק הגז בישראל. נגד המשיבה הוגש כתב אישום (ת"פ 366/04), ומשפטה טרם הסתיים. המבקש טוען, כי הסכם ההלוואה הוא חוזה פסול, כאמור לעיל, שכן הוא נועד לשמר את מעמדה של המשיבה כספקית הגז הבלעדית למיזמי הבניה של חפציבה. השניה, טענת קיזוז. המבקש טוען, כי על פי ההסכמים שבין המשיבה לחפציבה, התחייבה המשיבה לשלם לחפציבה עבור כל מערכת גז שתותקן על ידה במיזמי הבניה. הסכום הצפוי להשתלם לחפציבה באופן זה הוא סך של 230,000 דולר, ואולי אף סכום גבוה יותר. המבקש טוען, כי יש לקזז סכומים אלה מסכום ההלוואה. השלישית, המבקש טוען, כי ערב אך לסכום קרן ההלוואה ולא לחיובי ההצמדה והריבית שיתוספו עליה.

המבקש הקדים וטען, כי נאלץ להגיש את הבקשה לרשות להתגונן מבלי שכל המסמכים הנדרשים נמצאים בידו, שכן נאסר עליו להיכנס למשרדי חפציבה ואף לשוחח עם בעלי תפקידים בחברה. בסעיף 3 לתצהיר נטען, כי " לדעתי קיימים מסמכים וראיות נוספות אשר יכולים לסייע בידי להתגונן מפני תביעת המשיבה, ואשר יוכלו לבסס את טענותי ו/או להוכיח כי למשיבה התחייבויות כלפי חפציבה אשר שומטות את הקרקע תחת תביעתה. אולם בשלב זה אין ביכולתי להגיע לאותם מסמכים או ראיות".

3.         המבקש הוסיף וטען לחוסר סמכות מקומית בבית משפט בירושלים. טענה זו נדחתה בהחלטה מיום 6.1.08.

הדיון בבקשה לרשות להתגונן נקבע ליום 27.1.08. המבקש לא התייצב לדיון. ב"כ המבקש ביקש לדחות את הדיון וטען, כי המבקש נמצא בבית חולים לצורך טיפולים ובדיקות (לא הוגש כל מסמך רפואי בענין זה). המשיבה ויתרה על חקירתו של המבקש על תצהירו, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

4.         ההלכה היא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400). " זאת, שהרי מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בחינת 'הגנת בדים' (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד (טרם פורסם) (השופטת ארבל) ; זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה 7, בעריכת ש' לוין) עמ' 675). מנגד, אם יש סיכוי כזה, תינתן ככלל הרשות" (רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס. (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 18.3.07, מפי כב' השופט רובינשטיין).

5.         לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובבקשה לרשות להגן, על נספחיהם, ונתתי דעתי לטענות ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח קיומה של הגנה לכאורה באשר לחובתו לפרוע את קרן ההלוואה. להלן אבאר עמדתי.

6.         אשר לטענת הפסול מחמת אי חוקיות שדבק בהסכם ההלוואה, דינה להידחות. כתב האישום שהוגש נגד חברות הגז הגדולות, ובהן המשיבה, מתייחס לעבירות שבוצעו, לפי הטענה, בשנים 1994-1996. על פי האמור בכתב האישום, הסכימו הנאשמות לחלק ביניהן את שוק הגז המשמש לצריכה ביתית ואת שוק הגז המשמש לצריכה בתחום התעשייתי-מסחרי. נטען, כי הצדדים להסדר הכובל סיכמו איזו חברה תתקשר עם איזה קבלן באשר לאלו יחידות דיור, בהתאם למפתח שנקבע ביניהן. ואולם, ענייננו לא בהתקשרות הסטורית בין חברות גז, אלא בהסכם בין ספק גז לבין קבלן בשנת 2007, וכתב האישום הנ"ל אינו רלבנטי לכך.

על הסכם זה חלה הוראת סעיף 59ד לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין). סעיף זה מורה, כי " בבית משותף שבו קיימת מערכת גז מרכזית, רשאים בעלי הדירות הרוכשים גז באמצעות המערכת האמורה להחליט על סיום כל החוזים שנחתמו עם ספק הגז או באמצעותו, ולהתקשר עם ספק גז אחר כדי לרכוש גז ממנו או באמצעותו...". חוק המקרקעין (החלפת ספק גז בבית משותף), התשנ"א-1991 (להלן: חוק החלפת ספק גז) משלים את הוראות סעיף 59ד לחוק המקרקעין וקובע, כי החלטה בדבר החלפת ספק גז לא תבוצע אלא לאחר שחלפה שנה מהיום שהוחל בהפעלת מערכת הגז המרכזית (בסעיף 2). הסדר זה, המאפשר לרוכשי הדירות להחליף את ספק הגז שנבחר על ידי הקבלן בתום שנה, מאזן בין הרצון להגן על צרכני הגז ולעודד יוזמה ותחרות במשק הגז לבין הרצון שלא לפגוע באינטרסים כלכליים לגיטימיים של ספק הגז, אשר הוזמן על ידי הקבלן להתקין מערכת מרכזית לאספקת גז. וכך נאמר בענין זה ב-ה"פ (ב"ש) 63/92 פטרולגז חברת הגז הישראלית (1909) בע"מ נ' גזגל בע"מ, פ"מ תשנ"ג(1) 427, 433, מפי כב' השופט ריבלין (כתוארו אז):

"הצורך להגן על ההתקשרות בין ספק הגז לבין הקבלן אינו רק מעניינו של ספק הגז, כי אם גם מעניינו של הצרכן. לצרכן גז יש אינטרס חיוני, בבואו לאכלס את הדירה שרכש, ליהנות באופן מיידי, מן האפשרות להשתמש בגז הבישול.

ההתקשרות הראשונית של הקבלן, בעוד מועד, עם ספק הגז, אשר בעקבותיה מוקמת התשתית לאספקת הגז, מבטיחה את קיומו של אינטרס זה ולו גם במחיר הגבלת יכולתו של הצרכן לבחור בספק גז אחר, במשך תקופה קצובה.

צורך זה מכתיב את התוצאה, כי חופש הבחירה של הצרכן, בשלב זה, מתבטא בעיקרון בעצם ההחלטה אם לרכוש את הדירה על מרכיביה השונים, לרבות הנתון העובדתי בדבר התקשרותו של הקבלן עם ספק גז זמני. בחירתו זו של הדייר נוגעת גם לכל מרכיב אחר שהוכנס כבר בדירה, על ידי הקבלן, בעת בנייתה.

הגבלת הבחירה הינה לתקופה קצובה, שבמהלכה ניתן יהיה לגבש, ביישוב הדעת, בחירה שקולה של הדיירים, באשר לספק הגז הקבוע".

(וראה גם: בש"א (ת"א-יפו) 15218/02 סופרגז - חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש.א.מ. מרכז הגז בע"מ (מיום 21.8.02).

בענייננו, במסגרת הסכם ההלוואה העניקה חפציבה לסופרגז את הזכות הבלעדית להתקנת מערכות הגז ולאספקת הגז לדירות שייבנו על ידה, והתחייבה להפנות את רוכשי הדירות לחתום על הסכמי התקשרות לאספקת גז עם המשיבה. בהסכם ההלוואה נאמר במפורש (במבוא להסכם), כי המשיבה תהיה "ספק גז" כמשמעותו של צירוף זה בסעיף 59ד לחוק המקרקעין ובחוק החלפת ספק גז. המדובר, אפוא, בבלעדיות שנתנה חפציבה למשיבה בחסות הדין. היינו, המשיבה נבחרה לשמש ספק הגז הבלעדי למיזמי הבניה של חפציבה. כך, עד שיחליטו רוכשי הדירות אחרת, על פי הזכות המוקנית להם בהוראות החוק שנסקרו לעיל. במצב דברים זה, אין לטענת המבקש בדבר פסול מחמת אי חוקיות על מה שתסמוך, ודינה להידחות.